<h1>ראב"ן</h1>
<h2>דף ד:</h2>
דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן ויבא משה בתוך הענן ונאמר להלן ויבאו בני ישראל בתוך הים מה להלן שביל דכתיב והמים להם חומה אף כאן שביל, שעשה הקב"ה שביל למשה בתוך הענן. ויקרא אל משה וידבר, הקדים קריאה לדיבור, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם לחבירו דבר אלא אם קוראהו תחילה. לאמר, אמר ר' מוסיא מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו אמור ת"ל לאמר, כלומר לאמר לישראל אם לא שאמר לו לאמר לישראל לא היה אומר.
<h2>דף לה:</h2>
ותניא [ל"ז.] מניין שוידוי של יוה"כ באנא השם נאמר כאן כפרה וכיפר בעדו ונאמר בחורב כפרה מה להלן באנא דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה אף כאן באנא ומניין שהיה אומר אנא י"י נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם דכתב אשר פדית ה' אף כאן בשם. ומצאתי בספר אחד הראשון אנא השם והשני אנא בשם, אבל בת"כ ובסדר המשנה מצאתי שניהם אנא השם. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וזהו שאנו אומרים והכהנים והעם העומדין בעזרה וכו'. ותניא רבי אומר כי שם י"י אקרא אמר להן משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו ברכה. ותנן [ל"ט.] נתנם על שני השעירים ואמר לי"י חטאת והם עונין אחריו בשכמל"ו. ותניא [שם:] י' פעמים מזכיר כהן גדול את השם שלשה בוידוי ראשון ולפני י"י תטהרו אחד מהן בכל וידוי (וב') [וג'] בוידוי שני וג' בוידוי שלישי ואחד בגורלות. ועל כל אזכרה היו מברכין ומפורש היה קורא בכתיבתו, ומפני כבוד השם המפורש היו נופלין על פניהם כמו שיסד הפייט. ומה שיסד הפייט אף הוא היה מתכוין כנגד המברכים, אינו בתלמוד, אלא נ"ל דעל [זה] סמך הפייט דכיון שהיו מברכין את השם בהזכרתו ודאי היה מתכוין הכהן ומאריך כהן (ברכת) [בהזכרת] השם עם ברכת העם ומסיים עמם ואומר להם תטהרו אחרי כן מסיים הפסוק כלומר לפני י"י תטהרו. ואחד מן האזכרות נקט וה"ה לכולהו שלא היה אומר מן הוידוי כלום בעודם מברכין אלא מתכוין להאריך בשם עם ברכתם.
<h2>דף לו:</h2>
ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי. וכן בשעיר המשתלח אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם [לכל] חטאתם. וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים עונות אלו זדונות, וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי. חטאים אלו שגגות, וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. אחר שהתודה על הזדונות [חוזר ומתודה על השגגות], אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי, וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו והעוינו והרשענו, וכן בדניאל הוא אומר חטאנו עוינו והרשענו. אלא מה שאמר משה נושא עון וגו', אמר משה לפני הקב"ה בשעה שחוטאין ישראל לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות. ואמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כחכמים, פשיטא מהו דתימא מסתבר טעמא דר' מאיר דקא מסייעי ליה [קראי קמ"ל. וידוי דשעיר קמ"ל. נ"א קראי דוידוי דשעיר קמ"ל]. ההוא דנחת קמיה דר' אבא אמר כר' מאיר א"ל שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר א"ל כר' מאיר סבירא לי [כ]דכת[ב] וידוי בספר אורייתא דמשה. ומיהו אנן כרבים אית לן למיעבד ועוד דפסקו הלכה כחכמים ועוד דר' אבא לא ניחא ליה במאי דעבד וא"ל שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר וא"ל כרבנן סבירא לי וכן בתורת כהנים [פ' אחרי פרשתא ד'] תנינא כרבנן חטאתי עויתי פשעתי.
<h2>דף עו.</h2>
יוה"כ אסור [ע"ג:] באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תינעל את הסנדל. ואמרינן [ע"ו.] שתייה בכלל אכילה דכתיב ואכלת לפני י"י אלקיך מעשר דגנך תירושך וגו' ותירוש חמרא הוא וכתב ואכלת. ואיכא ה' עינויין אכילה ושתייה א' רחיצה ב' סיכה ג' נעילת הסנדל ד' תשמיש המטה [ה'], והם כנגד [ה'] עינויין שכתב בתורה, בעשור, ואך בעשור, שבת שבתון, ושבת שבתון, והיתה זאת לכם לחקת וגו'. אכילה ושתייה וסיכה דאיקרי עינוי מהכא לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי ומנלן דחשיב ליה עינוי דכתיב אל תירא דניאל וגו' עד אשר נתת לבך להתענות וגו'. רחיצה דאיקרי עינוי מהכא מים קרים על נפש עייפה ועייף ועינוי חד הוא. נעילת הסנדל דכתב מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה ואיתקש יחף לצמאה דתרווייהו עינוי איקרי. ותשמיש המיטה [דכתב אם תענה] מתשמיש.
<h2>דף עז:</h2>
ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. ואם היה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ונ"ל אם הוצרך לגדולים או לקטנים הוי כמלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ כדרכו שצריך לנקות עצמו לתפילה אבל פניו לא ירחץ, וכי אמרינן אסור לרחוץ מקצת גופו דלא צריך לנקות עצמו. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה או שיש חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ותנא דבי מנשה אשה מדיחה ידה במים ואינה חוששת ונותנת פת לבנה קטן. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להדיח ידו אחת ולהאכיל וגזרו עליו להאכיל בשתי ידיו ולהדיחם, מ"ט אמר אביי משום שיבתא רוח רעה השורה על הידים שלא הדיחן שחרית. ואם להאכיל מדיחן, קו"ח לצורך תפילה.
<h2>דף עח.</h2>
וזעירה אושפיזכניה דריב"ל אמר ליה ליוסף בריה דריב"ל תא אימא לך מילי מעליותא דהוי עביד אביך, בעיה"כ מביא מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין ולמחר מעבירה ע"ג עיניו, וערב ט' באב שורה אותה במים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. ואע"ג דר' יהושע הוי עביד הכי, ר"י שאני דהוי זריז וזהיר ולא הוה סחיט אבל אחר לא דילמא סחיט המטפחת ומוטב (תידיח) [שידיח] ידיו ולא יסחוט אי נמי על עיניו היה מעבירה כדי להקר אבל להדיח ידיו לא.
<h2>דף עח:</h2>
ומי שהוא מעונג או שיש כאב ברגלו ואינו יכול לצאת יחף, כורך בגד או ד"א דלאו מנעל ויוצא כדאמר, רבה בר רב הונא הוי כריך סודרא אכרעיה ונפיק ואמר נמי דר' יהושע הוי נפיק בסנדל של שעם וכן ר"א דמן נינוה ורב יהודה נפיק בדהוצני.
ותינוקות מותרין באכילה ושתייה וסיכה ורחיצה ואסורין בנעילת הסנדל דלא לימרו גדולים הנעילום ביוה"כ, ולא אמרינן מאתמול הנעילום וישנו כך כל הלילה, דאמר שמואל האי מאן דבעי ליטעום טעמא דמיתותא ליגני כי סיים מסאני. ועוד כיון דלאו רביתיה דינוקא הוא נעילת הסנדל גזרו רבנן, אבל אכילה ושתייה וסיכה ורחיצה דרביתיה דינוקא הוא לא גזרו בהו רבנן.
והמלך והכלה ירחצו את פניהם כדרכן, מלך כתב מלך ביופיו תחזנה עיניך, כלה שלא תתגנה על בעלה, וכל ל' יום אחר הנישואין קרוייה כלה כדתניא אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום.
<h2>דף פא:</h2>
תניא [פ"א:] ועניתם את נפשותיכם בט' וגו' יכול יתענה ט' ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין ת"ל מערב עד ערב אין לי אלא יוה"כ שבתות מניין ת"ל תשבתו ימים טובים מניין ת"ל שבתכם הא כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש. ותניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, פירוש כל האוכל ושותה מבעוד יום בט' (מ"ב שמוספת) [משום שמוסיף] תוספת לעינוי מעלה עליו וכו'.
אמר רבא אכל כסא זנגבילא ביומא דכיפורא פטור וכן פילפלי, חיובא ליכא איסורא איכא.
<h2>דף פב.</h2>
התינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין לשעות לפני שנה ושנתים סמוך לפירקן כדי שיהיו רגילים במצות, חולה קטן שנה בריא שתים לפני פירקו. ובן עשר ובת אחת עשרה מחנכין אותן לשעות, בת שתים עשרה משלמת מדאורייתא ובן י"ג משלים מדאורייתא. ואיזהו חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בג', בג' מאכילין אותו בד'.
עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה, דתנו רבנן עוברה שהריחה בשר קודש תוחבין לה כוש ברוטב ומשימין בפיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע וש"ד. ההוא עוברה דאורחה אתא לקמיה דרבי (יוח) אמר להו זילו לחישו לה באודנא דהאידנא יומא דכיפורייא לחישו לה ואילחש קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפק מינה ר' יוחנן. חולה [פ"ג.] מאכילין אותו עפ"י בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו. חולה אומר צריך אני ורופא אומר אינו צריך מאכילין אותו ע"פ עצמו דכתב לב יודע מרת נפשו. רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך מאכילין אותו ע"פ רופא.
<h2>דף פג.</h2>
ומי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דבר טמא עד שיאירו עיניו, ומנא ידעינן שיאירו עיניו, משיבחין בין טוב לרע בטעם. מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק יהודי ספק גוי מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהו.
<h2>דף פו.</h2>
שאל ר' מתיא בן [חרש את ר' אלעזר בן] עזריה ברומי שמעת(יך) ד' חלוקי כפרה שר' ישמעאל היה דורש, א"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד מהן. עבר על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד, שנאמר שובו בנים שובבים וגו'. עבר על מצות ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם. אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק ולא ביוה"כ לכפר וכולם תולין ומיתה ממרקת, שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. והיכי דמי חילול השם, כדתניא ואהבת את י"י אלהיך שיהא שם שמים מתאהב (עליך) [על ידך], שיהא קורא ושונה ודיבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שגידלו אשרי רבו שלמדו תורה כמה יפין דרכיו ומתוקנין מעשיו, ועליו הכתוב אומר עבדי אשר בך אתפאר. ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות ואין משאו ומתנו בשוק נאה ואין נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה ואוי לאביו שגידלו אוי לרבו שלמדו תורה אשרי בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה כמה מכוערין מעשיו ומקולקלין דרכיו, עליו הכתוב אומר עם ה' אלה ומארצו יצאו (וחשיה) [וחשיב] ויחללו את שם.
<h2>דף פז.</h2>
עבירה שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, ושבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו. את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאותיכם לפני י"י תטהרו חטא שבין אדם למקום תטהרו וכתיב אם יחטא איש לאיש (איש) [אלקים] ימחול לו ואם לי"י יחטא איש מי יתפלל לו תשובה ומעשים טובים. א"ר יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר לך התרפס ורהב ריעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים. ואמר רב חסדא וצריך לפייס בחבורה של ג' בני אדם שנאמר ישור על אנשים ויאמר וגו'. ואם מת, אמר רב יוסף מביא י' בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לי"י אלקי ישראל ולך פלוני שחבלתי בך. וצריך אדם להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו שיבקש ממנו מחילה כדאמר, ר' זירא ממצי נפשיה. אמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר מג' פעמים, שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא. ומניין שלא יהא המוחל אכזרי, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וגו'. אמר רבא כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו.
<h2>דף פז:</h2>
אין טומנים תבשיל מעיו"כ כדי לאוכלו למוצאי יוהכ"פ שאין טומנים אלא לכבוד השבת אבל לכבוד החול לא.
ת"ר מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשיכה דברי ר"מ וחכמים אומרים צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה קודם שתיטרף דעתו עליו בסעודה. ואע"פ שהתודה קודם סעודה יתודה לאחר סעודה. ואע"פ שהתודה ערבית יתודה שחרית ויתודה במוסף במנחה ובנעילה. היכן יתודה יחיד אחר תפילתו וש"ץ באמצע תפילה, ומאי אומר אחר הוידוי רב המנונא אמר אלקי עד שלא נוצרתי [וכו']. וכן אנו נוהגין כחכמים, אבל בנעילה עבדינן כי הא דעולא בר רב נחית קמיה דרבא בנעילה פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ומה חיינו וכו' ושבחיה רבא שלא אמר על חטא אלא אמר אתה נותן יד לפושעים שיש בו מה אנו ומה חיינו. אבל אנו אומרים וידוי הראשון אבל אנחנו חטאנו, ויש לומר שכן עשה גם הוא. ואמר בר המדורי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב, כי מטא ש"ץ ואמר [אבל] אנחנו חטאנו קם, ש"מ עיקר וידוי הכי הוא, וכן כל אדם צריך לעמוד בשעה שש"ץ מתודה אבל אנחנו חטאנו. ומדקאמר למעלה היכן מתודה אחר תפילתו וקורא לעושה השלום גמר תפילתו, ש"מ אם היגיע אדם לעושה השלום ואומרים הציבור קדושה או יהא שמיה רבה וכו' עונה הוא עמהם ולא הוי פיסוק תפילה וחוזר וגו[מר] אלקי נצור.
תנן התם בג' פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללין יש מהן ד' פעמים בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה ואילו הן ג' (פעמים) [פרקים] תעניות ומעמדות ויוה"כ. אבל אנו שאין אנו נושאין כפים במנחה כר' יוסי עבדינן דאמר [תענית כ"ו:] נעילה יש בה נשיאת כפים מנחה אין בה נשיאת כפים, וטעמא דר' יוסי מנחה דאיתה כל יומא גזרינן משום שיכרות דאידך יומי, נעילה דליתה כל יומא לא גזרינן, ואמר רב נחמן הלכה כר' יוסי.
ובמוצאי של יוה"כ מתפלל אדם שמונה עשרה שלימות כר' חנניה בן גמליאל שאמר משום אבותיו מתפלל י"ח שלימות מפני שצריכין לומר הבדלה בחונן הדעת. ובסדר תפילות לא הוזכר כל נדרי כלל אלא כך כתוב שם, ערב יום הכיפורים במנחה אומר ש"ץ הוידוי כדי להוציא רבים ידי חובתן ואומר אבינו מלכינו ובתפלת ערבית עומד ש"ץ ומברך שהחיינו ופוטר את הרבים ואם יש שרוצין לברך קודם הרשות בידן. ונ"ל שהם לא היו אומרים אותו. ומצאתי נמי בסדרו שהמתפלל במנחה מברך כל הברכות כולן כדרך שמברך (בשהחיינו) [בשחרית] ואין שינוי בין שחרית למנחה. ואומרים אבינו מלכינו שחרית מנחה ונעילה אבל במוסף אין אומרים א"מ. וגם אומרים אבינו מלכינו לערב שבת ושבת שבין ר"ה ליוהכ"פ. ובמוצי"כ לאחר נעילה תוקעין קשר"ק. ואומרים והוא רחום וברכו ומבדילין ומברכין על האור. אתה מבין תעלומות לב, בו יסד הפיוט סקילה שריפה הרג וחנק סודם גלית ליודעי אמיתך, פירוש סודם גלית זהו שאחז"ל [כתובות ל'] אע"פ שבטלו ארבע מיתות ב"ד [דין] ארבע מיתות לא בטלו ומי שנתחייב סקילה נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו', וזהו שיסד על כל פשעינו שאנו חייבין עליהם דיני ארבע מיתות אלוקי כפר לנו.
